חלק 16 · פרק קכ״ה

כתבי האר״י

ואמנם ע"י מה שחטא נפגמו גם הנשמות האלו כנז"ל ולא נשאר בהם הארה זולתי שיעור ההארה שהיה אל בחי' המלכיות האחרונות של הנשמות קודם שחטא, ונמצא כי אלו הכתרים שנשארו בו, אין הארתם רק שיעור הארת מלכיות, שהיה בתחילה קודם החטא, ולכן נקרא נפש אדם, כי המלכות נקרא נפש והבן זה. ונמצא כי כל הכתרים נשארו בו אפי' הכתר האחרון שבכולן שהוא הכתר של ספירת המלכות שבנוקבא דעשיה.

הכלל העולה, כי שלשה בחינות נתחלקו כל הנשמות שהיו כלולות באדה"ר, שהם בעשרה הפרצופין הנז' מזעיר דבריאה עד נוקבא דעשיה, והם אלו, בחינה הא' העליונה כולם, היא הנקראת זיהרא עילאה שניטלה מאדה"ר, ולא שלטה בהם הקליפות כלל ח"ו, אלא שנסתלקה ממנו ע"י חטאו אשר חטא, ולא זכה אליה עד שבא חנוך הוא מטטרו"ן ולקחה. כמו שנתבאר אצלינו בפ' קדושים בס"ת דף פ"ג ע"ב ע"ש. והוא בחינת האורות הנקראים יחידה חיה נשמה ורוח, שבכתרים שבכל ספירה וספירה שבי"ס שבכל פרצוף ופרצוף מעשר הפרצופין הנזכרים.

אור פנימי

הפירוש הזה עדיין לא הותאם לסעיפים בודדים — הפריטים מוצגים לפי סדר הקריאה, והמספר שליד כל אחד מהם מונה את ההערות עצמן ולא את סעיפי דברי האר"י.

לא הותאם לסעיף

1הכתרים שנשארו בו אין הארתם רק שיעור הארת מלכיות שהיה בהם בתחילה קודם החטא וכו'. והבן זה. והנה ודאי שצריכים להבין זה, למה בבחינת הכלים נשאר ממנו הכלי דכתר, שהוא המשובח שבו, ובבחינת האורות נשאר ממנו רק אור הנפש, שהוא הגרוע שבו. אכן הטעם הוא מפני הערך ההפוך הנבחן תמיד בין כלים לאורות, כי בכלים נמצא תמיד כי העליונים נגדלים מתחילה, והיפוכו באורות, שהם נמצאים תמיד שהתחתונים נכנסים מתחילה. כנודע. ולפיכך בעת שלא נשאר באדה"ר זולת הכלי דכתר הרי לא נשאר בו זולת אור היותר תחתון, שהוא אור הנפש, הנבחן לאור המלכות. כי כן נבחנים גם פרצופי בי"ע, שמבחינת הכלים נשארים בהם הכלים העליונים שהם חב"ד חג"ת עד החזה, אבל מבחינת האורות אין בהם אלא ו"ק, שאור הרוח מתלבש בהכלים דחב"ד, ואור הנפש בהכלים דחג"ת. ועד"ז הוא בז"א ונוקבא, שמבחינת הכלים נשארו בו העליונים שהם חב"ד חג"ת, אבל מבחינת האורות אין בו אלא רוח נפש, וכן הנוקבא דז"א, כי מבחינת הכלים נשאר בה הכתר שבה, אבל מבחינת האורות אין בה אלא אור המלכות לבד, דהיינו אור הנפש.
2הכלל העולה כי ג' בחינות נתחלקו כל הנשמות וכו'. שהם: הזיהרא עלאה, שנסתלק ממנו מחמת החטא וחזר לשורשו. בחינה הב' היא נקודת החזה של פרצופי בי"ע, ששם שורש נשמתו של אדה"ר, הנקרא כלי דכתר שלו עם אור הנפש, שלהיותה כלי דפנים לא שלטו בו הקליפות ולכן נשאר בו. כנ"ל, בדיבור הסמוך. בחינה הג', הם הט"ת שלו, שהם מעיקרם בחינת האחורים, הנה בהם היה ענין הנחש שהטיל בהם זוהמא ונפלו כולם לקליפות. כמ"ש כל זה לעיל באורך עש"ה.
ונמצינו למדים, שקודם החטא היה נשמתו של אדה"ר כולל שתי עשר פרצופין, שהם: או"א וזו"ן דבריאה, ואו"א וזו"ן דיצירה, ואו"א וזו"ן דעשיה. וע"י אכילת עצה"ד, שפירושו, שגרם מגע ואחיזה להנחש ביסוד העליון הנקרא אחורים, תכף פרח ממנו הזיהרא עילאה, שה"ס פרצוף העליון של י"ב הפרצופים הנקרא אבא, והוא כולל כל האור שבנשמת אדה"ר, חוץ מאור הנפש שנשאר בו, דהיינו שיעור חיות מועט שיהיה ראוי לחזור בתשובה. ובאבא אין בחינת כלי כלל ונבחן משום זה שכולו נסתלק ועלה לשורשו.
ועשתי עשרה פרצופים נפלו הנצוצים והכלים שלהם לקליפות, דהיינו מאמא דבריאה ולמטה כנ"ל. וכל הכלים דכתרים שלו, הנקרא חלתו של עולם ששורשם בנקודת החזה שבפרצופי בי"ע, כנ"ל, הם כולם נשארו בו כדי להלביש את אור הנפש שנשאר בו, כנ"ל, חוץ מהכתרים שבב' פרצופים העליונים שהם או"א דבריאה, שמהם לא נשאר בו שורש, לא באור ולא בכלי, מטעם שנתבאר לעיל ע"ש. ואלו זכה בהם משה, כי אחר שבירר הט"ת דבינה דאדה"ר שנשרו ממנו, זכה גם אל הכלים דכתרים דאו"א, כמ"ש הרב, שז"ס משה זכה לבינה. ועי' בבית שער לכונות (אות קכ"ט ובאור פשוט בד"ה ובחטא ותבין ביותר את הדברים הללו).