חלק 16 · פרק רי״ד
כתבי האר״י
- גם אבא דבריאה אין לו פרצוף שלם רק בחינת ו"ק כמו א"א. והטעם, כי הלא אף באצילות עצמו, בהיות שם זווג הב' דאו"א, כבר בארנו, שאמא היתה רובצת על האפרוחים בפרצוף שלם של אצילות דתבונה, ואמנם אבא הוא מרכין ראשו למטה להזדווג עמה, לכן נמצא שאור ג"ר דאבא לא נזדווגו בתבונה אלא ע"י הרכנת הראש של אבא, ולכן כאשר אותו האור הגיע אל הבריאה לא ניכר בו הראש של אבא, רק ו"ק שלו לבד.
אור פנימי
שאלות ותשובות
טוען שאלות…
הפירוש הזה עדיין לא הותאם לסעיפים בודדים — הפריטים מוצגים לפי סדר הקריאה, והמספר שליד כל אחד מהם מונה את ההערות עצמן ולא את סעיפי דברי האר"י.
לא הותאם לסעיף
אמנם עתה בסוד זווג הב' דאו"א, שירדו ממקומם דהיינו מחזה הלמעלה, ששם בחינת אצילות, ונזדווגו במקום ישסו"ת שמתחת הפרסא שלהם, דהיינו במקום בריאה, ומשם נעשו לאחד עם ישסו"ת כנ"ל (דף אלף תתקצ"ז ד"ה ונמצא) הרויח ישסו"ת חלק הפרצוף שמחזה ולמעלה מחמת התכללות או"א בהם, ונעשו ישסו"ת בעצמו פרצוף שלם, שעד החזה הוא אצילות, ובי"ע מחזה ולמטה. וזהו אמרו "שאמא היתה רובצת על האפרוחים בפרצוף שלם של אצילות דתבונה" כלומר, שבי"ע דתבונה ירד ונתלבש בסוד או"פ תוך זו"ן, ואצילות דתבונה, דהיינו מחזה ולמעלה דישסו"ת, נשארו במקומם כלולים עם או"א בבחינת רובצת ואו"מ, כנ"ל דף ב' א' אות ר"ה.
וזה אמרו "ואמנם אבא הוא מרכין ראשו למטה להזדווג עמה" כי הן אמת, שאמא, דהיינו ישסו"ת הרויחו ע"י ירידת אבא אליהם, את חלק האצילות דאבא, שהוא או"א עלאין, דהיינו החצי פרצוף שמחזה ולמעלה, אמנם או"א עלאין נתקטנו הרבה בסבת התכללותם זו בישסו"ת, כי אבדו מחמת זה את בחינת הג"ר שבהם, כי עתה נעשו מוגבלים בפרסא, ויצאו לגמרי מבחינת ראש דא"א, כנ"ל.