חלק 16 · פרק נ״ג
כתבי האר״י
- והנה בזה שביארנו יתישבו שני הפסוקים, אחד אומר ויברא אלהים את האדם ואחד אומר וייצר ה' אלהים את האדם. כי האמת הוא: שגופו של אדם נוצר מן היצירה, וז"ש וייצר כו', ואחר שירדה הבריאה ונתלבשה ביצירה נמצא כי הרי הוא כאלו נברא מן הבריאה, וזמ"ש ויברא וכו'.
אור פנימי
שאלות ותשובות
טוען שאלות…
הפירוש הזה עדיין לא הותאם לסעיפים בודדים — הפריטים מוצגים לפי סדר הקריאה, והמספר שליד כל אחד מהם מונה את ההערות עצמן ולא את סעיפי דברי האר"י.
לא הותאם לסעיף
ובעת לידת אדה"ר כבר היו העולמות בסוד הבריאה, כמ"ש הרב, כי כבר היו היצירה ועשיה דאצילות במקום בריאה דאצילות, דהיינו זו"ן דאצילות כבר עלו לאו"א דאצילות, וממילא גם בי"ע התחתונים ונר"ן דאדה"ר, שהם תולדה שלהם, נולדו משום זה בבחינת הבריאה, שגופו של אדה"ר שהוא יצירה, יצא במקום הששה עליונות דבריאה. שעי"ז היה להם ראש באצילות במקום זו"ן: הראש עצמו הנקרא בינה או בריאה היה במקום ז"א דאצילות, והגרון שהוא ג"ר דו"ק, או ג"ר דיצירה, היה במקום הנוקבא דאצילות.
וזסו"ה וייצר ה' אלקים את האדם וכו', כי היתה יצירה שלמה בראש גמור מאצילות, כי הוי"ה אלקים מורה על שלימות. והוא מטעם כי היצירה קנתה מעלת הבריאה ממש, כנ"ל. אמנם אחר החטא, ששוב ירד הבריאה להיות יצירה, שפירושו, כי נסתלקו המוחין דג"ר שגרם ז"א לישסו"ת, וירדו הישסו"ת לו"ק בלי ראש, שהוא יצירה. וכן נסתלקו המוחין מז"א, וחזר לבחינת יצירה ו"ק בלי ראש, הנבחן שירד למקום מחזה ולמטה שלו, וכן האדם שכבר היה בבחינת בריאה, חזר לבחינת ו"ק בלי ראש, לפיכך נבחן כל זה אשר הבריאה ירדה להיות יצירה. וז"ס ויברא אלקים את האדם וכו', כי אלקים מורה על מוחין דקטנות, כי בחינת הבריאה שנעשתה לו"ק בלי ראש.
ובזה מיושב קושיא חזקה, שהרי בריאה חשובה מיצירה, וא"כ למה בוייצר כתוב שם מלא הוי"ה אלקים, ובויברא כתוב רק השם אלקים. ולפי דברי הרב מובן היטב, כי וייצר סובב על היצירה השלמה, דהיינו אחר שנעשתה לבחינת בריאה ממש, והשיגה ראש מן האצילות ע"כ נאמר שם מלא. אבל ויברא סובב על בחינתו שלאחר החטא על בחינת ו"ק בלי ראש, דהיינו על הבריאה שנפלה להיות כמו יצירה, ע"כ כתוב רק השם אלקים המורה על קטנות. ואין להקשות דא"כ למה כתוב ויברא, היה לו לומר וייצר, והענין הוא, כי לא חזר לבחינת יצירה ממש, כי אז לא היה ראוי עוד לג"ר לעולם, כנ"ל. אלא שחזר לבחי' ו"ק דבריאה, שעי"ז עדיין הוא ראוי להטיב מעשיו, כדי להעלות מ"ן מחדש לזו"ן, ולהמשיך מוחין דגדלות באותו שיעור שיגרום בעליונים כנ"ל, וזה הדיוק של ויברא, להורות שעדיין נאחז בבריאה, אלא בקטנות של הבריאה.