חלק 16 · פרק מ״ח

כתבי האר״י

ואחר שחטא אדם הראשון בעץ הדעת, שהוא עולם העשיה, שנצטוה שלא יאכל ממנו, כי אין לו חלק בעשיה, רק מן היצירה ולמעלה כנ"ל, וכיון שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה, גרם פגם בכל העולמות, וכולם ירדו ממדרגתם באופן זה, כי היצירה נתלבשה בעשיה.

אור פנימי

הפירוש הזה עדיין לא הותאם לסעיפים בודדים — הפריטים מוצגים לפי סדר הקריאה, והמספר שליד כל אחד מהם מונה את ההערות עצמן ולא את סעיפי דברי האר"י.

לא הותאם לסעיף

1בעץ הדעת שהוא עולם העשיה שנצטוה שלא יאכל ממנו כי אין לו חלק בעשיה רק מן היצירה ולמעלה. כלומר, כי סוד המצוה שנאמר לו שלא יאכל מעץ הדעת, נמשך מפאת הסיום רגלין של ג' העולמות בי"ע שהיה על החזה דיצירה של עתה, ושם נסתיים גבול הקדושה, ומשם ולמטה היה מדור הקליפות. כי לא נתברר אל הקדושה רק בחינת ט"ר של ח' המלכים הנשברים, שה"ס רפ"ח ניצוצין אבל בחינת המלכיות שלהם שנפלו למחזה ולמטה דכללות מקום בי"ע, שהם ח' מלכיות שבכל אחד מהן ד' בחינות שבגימטריא ל"ב, הם נעשו לקליפות שלא יצלחו לכלום. ומכונים ל"ב האבן, כי אין להם שום בירור עד לע"ל שתתגלה המלכות דצמצום א' שנגנזה ברדל"א, שאז אפילו הס"מ יהיה מלאך קדוש, כי אז יקוים בלע המות לנצח כנודע.
וזה אמרו "שנצטוה שלא יאכל ממנו כי אין לו חלק בעשיה, רק מן היצירה ולמעלה" היינו בעשיה של עתה, שהיא מלובשת במדור הקליפות, ויש לה נגיעה עם ל"ב האבן הנ"ל. והוא משום שהעשיה של אז, נסתיימת כולה למעלה מהחזה דכללות מקום בי"ע, שהוא למעלה מחזה דיצירה של עכשיו. ובסוד הסיום הזה, נאמר לו המצוה של איסור אכילת עץ הדעת דהיינו שלא יהיה לו חיבור עם הקליפות שנאחזים בעשיה. דהיינו באחורים דעשיה שנשארו אב"א, ונאסר לו אכילת עצה"ד, שפירושו, לא להמשיך הארה לאחורים, כי השפע יגיע אל הכלים שבל"ב האבן הנ"ל. ומות ימות כבמקרה שביה"כ. ויתבאר להלן.
2שעבר ואכל מעץ הדעת שהוא עשיה גרם פגם בכל העולמות וכולם ירדו ממדרגתם באופן שהיצירה נתלבשה בעשיה. כלומר, שעולם עשיה של אז, שהיה עומד בששה ראשונות של עולם היצירה של עכשיו, וע"כ היה נבחן לעולם היצירה, כי התחתון העומד במקום העליון נעשה כמוהו ממש, (כמ"ש הרב להלן אות ס' ע"ש) נמצא עתה, לאחר החטא דעצה"ד, נפל לבחינת עשיה של עכשיו העומדת מלובשת במדור הקליפות. והטעם למה סיבב אכילת עץ הדעת להתלבשות העשיה בקליפות יתבאר להלן בד"ה עז הדעת.